אדריכלית

כמעט כל ישראלי שמע את השם "לטרון", אך, כאשר שואלים אותו מהי הגדרת האזור הוא מגרד בראשו בבלבול וחושב על אסופת אתרים שונים אשר נמצאים בסמוך אחד לשני. ואכן, מדובר על מרחב חסר גבולות, המוגדר על ידי עבר הסמוי מן העין.

​

למרחב זה היסטוריה מרובדת בדורות ונפשות שפעלו בו על פי צווי ערכים שונים – בהתאם לרוח הזמן והשלטון. כל אחד מהם תרם את חלקו ותרגם את ערכיו לאתרים הפזורים במרחב, כאשר אם נבחן לרגע את סיפוריהם נגלה כי הם שזורים זה בזה הן מבחינת הנרטיב בכרונולוגית הזמן והן מבחינת ליווי נקודות המבט המתגלמות במגדלי שמירה ותצפית.

לאחר לימוד ההיסטוריה של האזור ועיון במסמכי המיפוי הבנתי כי בעצם במהלך הדורות היו שלוש נקודות מבט – שלוש אפשרויות שונות להסתכל על מקטע דרך זה בין יפו לירושלים, ובהתאם לכך לבנות אתרים עליו: מנקודת מבט דתית, מנקודת מבט כלכלית, ומנקודת מבט של מפגן נצחון ושלטון.

​

מרחב לטרון, כאמור, הוא מרחב השואב נרטיבים, באופן מובהק, כאשר הם מתבטאים בנקודות ציון המלוות במגדלי תצפית המגדירות בתורן את המרחב עצמו. עם זאת, הנרטיבים המוצגים באתר בימים אלה מושתתים על ערכים אשר זמנם כבר עבר והם אינם מייצגים את החברה העכשווית. בשל כך, כאשר התבקשתי לתכנן באתר החלטתי שלא להמשיך את אחד משלושת סיפוריו הבולטים (הדתי, הכלכלי ושל מפגן השלטון) אלא לשלב סיפור חדש ורלוונטי המותאם לרוח ערך עליון בחברה המודרנית הוא ערך האינדיבידואל.

​

החלטתי להתמקם ולתכנן הוספיס המשלב מוזיאון אינדיבידואליות באזור הנראה מכל תצפית, בשביל המקשר בין הסיפורים השונים, כך שכל העוברים יוכלו לראות ולהתרשם מחייהם של הדיירים הבוחרים את התצוגה.